הורשעו בפלילים

כרוניקה של פשיעה בכנסת ובממשלה

1948 - 2017

נתון בראש

10/01/2018

מאז קום המדינה ועד היום הורשעו בפלילים במדינת ישראל כשלושים ואחד פוליטיקאים בכירים. ביניהם ניתן למצוא חברי כנסת, שרים וסגני שרים, ראש ממשלה ונשיא. חלק מהפוליטיקאים הללו סרחו בטרם כהונתם כחברי כנסת ושרים, וחלק עשו זאת לאחר שסיימו את תפקידם. למרבה הצער, כ64% מהם פשעו בזמן כהונתם בתפקידים החשובים והבכירים ביותר שיש לדמוקרטיה הישראלית להציע.

מגוון העבירות בהן הורשעו פוליטיקאים בישראל הוא רחב יחסית ונע על הסקאלה שבין זיוף תואר אקדמאי לעברות מין, החמורה שבהן היא אונס. בולטות מעל כולן הן עבירות השחיתות – כעשרים במספר. קשה לתמצת במשפט מהי שחיתות פוליטית, ומהם הרבדים השונים בהם היא באה לידי ביטוי. אך די בכך שנסכים עם ג'וזף נאי (Nye) כי בכל מצב שבו ישנה שחיתות פוליטית, קדמה לה פעולה (או הימנעות מפעולה) של עובד ציבור לטובתו האישית (או למי ממכריו), לטובת רווח כספי או לשיפור מעמדו, על פני האינטרס הציבורי.

בכל הנוגע לשחיתות בישראל, התמונה המלאה חמורה בהרבה מהממצאים שיוצגו כאן. די להסתכל על מפת השחיתות בשלטון המקומי כדי להבין עד כמה הבעיה עמוקה. בשני העשורים האחרונים הסתבכו בפלילים 54 ראשי רשויות, לא פחות. כמעט ואין משרד ממשלתי או גוף ציבורי שלא היה נגוע בשחיתות. רק אשתקד התוודענו על שחרורו מהכלא של השופט לשעבר, דן כהן, שהורשע בלקיחת שוחד בעת שכיהן בדירקטוריון חברת החשמל. השחיתות בישראל חוצה מגזרים וסיעות פוליטיות, ובשנים האחרונות נדמה כי הולכת ומתפשטת בכל הרמות והדרגים המקצועיים, החל ממנכ"לי משרדי ממשלה ועד הרב הראשי לישראל.

אף על פי כן, הטקסט הנוכחי יתרכז בניתוח מקרי הרשעתם של פוליטיקאים שפעלו (וחלקם עדיין פועלים) במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה בלבד, שכן אלו הם האנשים שאחזו בתפקידים המשמעותיים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. הם אלו שחוקקו חוקים וקיבלו החלטות אשר השפיעו על חיי כל אחד ואחת מאיתנו. חשוב לא פחות, הם אלו שכיהנו בתפקידים הייצוגיים ביותר שניתן להעלות על הדעת. נבחרי הציבור במידה רבה משקפים את פני הציבור, ובו בזמן משמשים לו דוגמא לאופן התנהגות הולם. נפילתו של הפוליטיקאי – משמעותה נפילתו של הציבור כולו, וזה כל הסיפור. 

התפלגות סוגי עברות בהן הורשעו פוליטיקאים

ישנם מספר אישים שפשעו והורשעו במספר עברות שהתבצעו בתקופות שונות (למשל אהוד אולמרט וגונן שגב). ריבוי עברות לא נלקחו בחשבון הכללי וההתייחסות היא כלפי אישיות ולא כלפי מספר העברות שביצע. המשך על מיקרים אלו יוצג בהמשך.

התפלגות סוגי עברות השחיתות בהן הורשעו פוליטיקאים

ברובם המוחלט של המקרים בהם הועמד פוליטיקאי לדין על עברות שחיתות, כתב האישום כלל מספר עברות. לטובת הגרף הנוכחי נלקחה בחשבון רק העברה המרכזית בכתב האישום על פי סדר העדיפויות הבא: שוחד, הלבנת הון, מימון מפלגות, זיוף מסמכים ורישום כוזב, מרמה והפרת אמונים, העברת כספים שלא כדין והונאת בחירות. כך למשל שר הפנים לשעבר אריה דרעי הואשם גם בשוחד וגם במרמה והפרת אמונים, אך הוא נספר כעברת שוחדד בלבד.

כוח - משחית; כוח מוחלט - משחית באופן מוחלט

התמונה המצטיירת מניתוח הנתונים מעניינת ומדאיגה בו זמנית. מאז סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת ישנה עלייה הדרגתית במספר העברות הפליליות שבוצעו על ידי פוליטיקאים בישראל. שיאן בין השנים 2000-2009, בהן הורשעו לא פחות מארבעה עשר פוליטיקאים (הגרף משמאל). חשוב לא פחות, העלייה במספר ההרשעות בעשור הראשון של שנות האלפיים, כפי שניתן לראות מהתפלגות מספר ההרשעות על פי השתייכות פוליטית (הגרף מימין), מאפיינת הן את הימין, והן את המרכז והשמאל. השחיקה המוסרית של הפוליטיקה הישראלית אם כך – משותפת לכולם.

התפלגות הרשעות בפלילים של פוליטיקאים בישראל לאורך זמן. מימין: מספר הרשעות כללי לפי השתייכות פוליטית. משמאל: מספר הרשעות כללי מול מספר הרשעות בשחיתות.

(הערה: מספר הפוליטיקאים שהורשעו בפלילים ירד משמעותית מאז 2010. סביר להניח כי הלחץ שהפעילו רשויות אכיפת החוק, ההרשעות והעונשים הכבדים שקיבלו חלק מהפוליטיקאים רק כמה שנים קודם לכן עשו את שלהם והרתיעו את השאר. ייתכן בהחלט כי שחיתות בדרגים הללו עדיין קיימת ברמות גבוהות יותר אלא שפוליטיקאים הפכו להיות "מתוחכמים" יותר ואינם נתפסים. כך או אחרת, חשוב לזכור כי גם היום (2017) ישנה שורה של חברי כנסת ושרים שנמצאים בחקירות משטרתיות, וביניהם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יו"ר הקואליציה לשעבר דויד ביטן, שר הפנים אריה דרעי (שוב) וחיים כץ, שר הרווחה. ייתכן, אם כך, כי מספר ההרשעות רק יילך ויעלה).

עם זאת, מרבית הפוליטיקאים שהורשעו בפלילים מגיעים מהצד הימני של המפה הפוליטית. מפלגת הליכוד זכתה בתואר המפוקפק "שיאנית ההרשעות" עם שמונה הרשעות (לא כולל את חברי הכנסת  ממפלגת "קדימה", אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, ואת יצחק מרדכי ממפלגת המרכז שבעברם היו חברי כנסת מטעם הליכוד), אחריה ניתן למצוא את ש"ס עם שבע הרשעות ואת העבודה עם חמש הרשעות (כולל מפא"י). אין בכך כדי לקבוע כי הצד השמאלי של המפה הפוליטית נקי יותר משחיתות או מעברות פליליות, אך בכל זאת, משהו דרמטי קרה בשנים האחרונות. 80% מהפוליטיקאים שהורשעו בפלילים הם ממפלגות ימין, בו בזמן שהימין נמצא בשלטון כמעט לאורך כל ארבעים השנה האחרונות. האם ייתכן כי האחיזה של מפלגות הימין בעמדות הכוח של השלטון במשך כל כך הרבה זמן השחיתה את המצפן המוסרי של חלק מחבריה הבכירים ביותר?

אחת הסיבות לעלייה החדה בעברות השחיתות לאורך 40 השנה האחרונות, קובע ד"ר דורון נבות, בספרו "שחיתות פוליטית בישראל", היא בין היתר תוצאה של שינוי אידאולוגי שחל בחברה ובפוליטיקה הישראלית. החל מאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת החלה להתפוגג המדיניות הסוציאליסטית שאפיינה את שלטון מפא"י ובמקומה הלכה והתקבעה מדיניות חברתית-כלכלית נאו-ליברלית הרואה ברווח ובמיקסום התועלת האישית כערך עליון. "בשנות החמישים חלק ניכר ממעשי השחיתות היה קשור בחיזוק מפלגת השלטון", מציין נבות, "בשנות השמונים והתשעים חלק ממעשי השחיתות הפוליטית היה קשור בניסיונות להשיג כוח (חלוקת משרות, עקיפת חוקי מימון מפלגות). בשנים האחרונות הרכיב הדומיננטי ברוב פרשות השחיתות הוא כספי וחומרי: שוחד, מעילה בכספי ציבור, שימוש בחשבוניות כפולות, הלבנות הון וכדומה — הכול במטרה להפיק טובות הנאה אישיות לא פוליטיות". 

התפלגות הרשעות לפי השתייכות פוליטית

* מספר ההרשעות של מפלגת העבודה כולל 2 הרשעות של גלגולה הראשוני - מפלגת מפא"י.

התפלגות הרשעות לפי מפלגה

*בל"ד. ** מספר ההרשעות של מפלגת העבודה כולל 2 הרשעות של גלגולה הראשוני - מפלגת מפא"י.

%
מורשעים מהימין וממפלגות מרכז-ימין
%
מורשעים מהליכוד
%
הן עברות שחיתות

התפלגות סוגי עברות לפי מפלגה

הגישה הנאו-ליברלית, אם כן, התבססה במקביל (ובגלל) להתבססותו של הימין בשלטון, ולמעשה הפכה להיות אחת ממאפייניו הבולטים ביותר. בין מצדדיה הגדולים ביותר של גישה זו הוא לא אחר מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלאורך השנים פעל למען קיבועה בחברה הישראלית (למשל, ע"י הפרטות גדולות במשק, קיצוץ קצבאות ועוד). נתניהו כאמור, בעצמו נחקר בשנה האחרונה מספר פעמים בין היתר בחשד לקבלת טובות הנאה לכאורה והמלצות המשטרה בעיניין חקירותיו צפויות להימסר לפרקליטות בתקופה הקרובה.

יחד עם זאת, יהיה זה קל מידי להאשים בשחיתות רק את הפוליטיקאים ותאוותם לכוח ומקסום רווחיהם. בפועל, התבססותה של התפיסה הנאו-ליברלית בישראל הובילה להתפתחותו של שוק חופשי, קפיטליסטי, שהעצים את כוחו של המגזר הפרטי במדינה, ואת השפעתו על הדרג הפוליטי. זה בתורו הוביל לתהליכי ריכוזיות במשק הישראלי ולהתחזקות קשרי ההון-שלטון במדינה, דרכם נכנסה השחיתות למסדרונות הכנסת והממשלה. הרשעת אולמרט בפרשת מעטפות הכסף, שלמה בניזרי ועוד רבים אחרים הם דוגמאות טובות לכך.

ב20 שנה האחרונות קרה דבר נוסף שהוביל לכך שיותר ויותר פוליטיקאים הורשעו בפלילים. התבססותם של הגישה הניאו-ליברלית והשוק החופשי תרמה במידה רבה גם להרחבת שוק התקשורת, אותה תקשורת אשר לה יש חלק חשוב בחשיפת מקרי פשיעה בקרב פוליטיקאים. כך, מאמצע שנות ה-90 הופיעו יותר ויותר כלי תקשורת בישראל בבעלות פרטית. ריבוי ערוצי הטלוויזיה והעיתונים בבעלות פרטית, כמו גם התחרות ביניהם, תרמו במספר מקרים לחשיפת מקרי שחיתות בפוליטיקה הישראלית, שאלמלא התקשורת, ייתכן והיו נעלמים לגמרי מעינו של הציבור. כך למשל, מרדכי גילת, כתב ידיעות אחרונות דאז, חשף את פרשות דרעי, ושלום ירושלמי, כתב מעריב חשף את פרשת בלומנטל. לכלי התקשורת יש תפקיד חשוב נוסף במעקב אחר פרשיות בהן מעורבים פוליטיקאים, ובביקורת רשויות אכיפת החוק כשיש צורך בכך. סיקור תקשורתי מתמשך אינו מאפשר לטאטא את האירועים מתחת לשטיח, ומייצר לחץ חיובי בסופו של דבר למיצוי הדין עם הפוליטיקאים שפשעו.

מצעד החוטאים

אלו הם הפוליטיקאים הבכירים שהורשעו בפלילים בישראל:
רבים מהפוליטיקאים שהורשעו בפלילים כיהנו במספר תפקידים, הן בכנסת והן בממשלה. התפקיד המתואר מעל כל פוליטיקאי מייצג את התפקיד הבכיר ביותר במסגרתו אותו פוליטיקאי כיהן ולא בהכרח את התפקיד בו כיהן בזמן ביצוע העברה. כמו כן, שם הפוליטיקאי והמפלגה ממנה הוא מגיע, צבועים בצבע על פי השתייכותם הפוליטית: אדום – ימין, צהוב – שמאל, ימין-מרכז-אפור.

ראש ממשלה

עכחכחכ

אהוד אולמרט (קדימה)

בין השנים 2012-2014 הורשע אולמרט במספר עבירות של שוחד, מרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים במספר פרשיות: "פרשת תיק ההשקעות", "פרשת המעטפות" ו"פרשת הזרע". בנוסף הורשע אולמרט בשיבוש הליכי משפט. בפרשת ההשקעות הורשע אולמרט בכך שכשר התמ"ת והתקשורת, פעל בניגוד עניינים כשהתערב בהליכים לטובת ארבע חברות שיוצגו על ידי מקורבו, עו"ד אורי מסר. בפרשת המעטפות הורשע אולמרט בקבלת מאות אלפי דולרים שלא כדין מאיש העסקים היהודי-אמריקני משה טלנסקי כשכיהן כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת. בתמורה, סייע אולמרט לטלנסקי בקשרים עם אנשי עסקים בכירים בתחום הנדל"ן, תוך ניגוד עניינים. בפרשת הזרע, הורשע אולמרט בקבלת שוחד בסך 60,000 שקל מחברת זרע בתמורה לקידום עניינים הקשורים לקרקעות על יד חירייה. במצטבר על אולמרט נגזרו 27 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי של 250,000 ש"ח.

נשיא

משה קצב (בליכוד)

הורשע ב-2010 בשני מעשי אונס, מעשים מגונים בכוח והטרדה מינית. מקרה אונס ראשון התרחש כאשר קצב אנס את א' ממשרד התיירות בלשכתו בתל אביב. מקרה שני התרחש בבית מלון בירושלים אליו קצב זימן את א', שם הדף אותה על מיטת המלון ואנס אותה. בפעם אחרת אחז קצב בחזה של א' בניגוד לרצונה ועל כך הורשע במעשה מגונה בכוח. בנוסף קצב הטריד מינית את ה', עובדת בבית הנשיא. על קצב נגזרו שבע שנים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי של 125,000 ש"ח.

שרים וסגני שרים

שר ביטחון

יצחק מרדכי (מפלגת המרכז)

הורשע ב-2001 בביצוע מעשים מגונים בשתי נשים: קצינה בצה"ל ששימשה כמזכירתו בעת ששימש כאלוף פיקוד הצפון, ופעילה פוליטית עמה נפגש לפגישת עבודה בעת שהיה שר ביטחון. במקרה הראשון, הסיע מרדכי את הקצינה למקום מבודד בחורשה, רכן עליה, פער את פיה בכוח ונישק אותה. במקרה השני, נפגש מרדכי עם הפעילה הפוליטית, רכן עליה והכניס את ידו מתחת לחולצתה באזור החזה. מרדכי נידון לשמונה עשר חודשים מאסר על תנאי.

שר הפנים

אריה דרעי (ש"ס)

הורשע לראשונה בשנת 2000 בעבירות של שוחד, מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. בין היתר, דרעי קיבל שוחד של 60,000 ש"ח לכיסו הפרטי מישיבת "לב לבנים" בתמורה לקידום האינטרסים הנוגעים לעיניינם. כמו כן, דרעי הקים עמותה פיקטיבית על מנת שתשמש כצינור להעברת כספים לישיבה, ובעזרת מצג שווא השיג דרעי לישיבה תקציבים ממשרד הדתות בסך 587,000 ש"ח. על דרעי הוטלו שלוש שנות מאסר בפועל וקנס כספי של 250,000 ש"ח. דרעי הורשע שוב ב-2003 בהפרת אמונים לאחר שפעל להעברה תקציבית בסך 400,00 ש"ח עבור עמותת "קול יהודה", שאותה ניהל אחיו יהודה דרעי. על דרעי נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 10,000 ש"ח.

שר אוצר

אברהם הירשזון (קדימה)

הורשע ב-2008 בעבירות של גניבה בידי מנהל, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הירשזון הואשם בגניבת 4 מיליון ש"ח (2.5 מיליון לכיסו הפרטי) מכספי הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י בזמן שכיהן כיו"ר של גופים אלו. על הירשזון נגזרו חמש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס כספי של 450,000 ש"ח.

שר חוץ/ביטחון

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)

הורשע ב-2001 במסגרת עיסקת טיעון בתקיפת קטין ובאיומים לאחר שהודה בתקיפת שני נערים בני 14 ו-15 אשר תקפו את בנו. על ליברמן הוטל קנס של 7,500 שקל ופיצוי כספי של 10,000 ש"ח.

שר משפטים

חיים רמון (קדימה)

הורשע ב-2007 בעברה של מעשה מגונה ללא הסכמה לאחר שנישק קצינה בפיה ללא הסכמתה. האירוע התרחש בלשכת ראש הממשלה בקריה בת"א, כאשר הקצינה הצטלמה עימו לרגל שיחרורה. על רמון נגזרו 120 שעות שירות למען הציבור ופיצוי כספי של 15,000 ש"ח למתלוננת.

שר ביטחון פנים

צחי הנגבי (הליכוד)

הורשע ב-2010 בעדות שקר לאחר ששיקר בחקירתו כי פרסם מודעה בה היה כתוב שהינו "שיאן המינויים הפוליטיים". הנגבי הואשם בנוסף במרמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות בעקבות טענות למעורבותו במינויים פוליטיים במשרד האיכות הסביבה, אך זוכה מהאישומים הללו. בגין עדות השקר הוטל על הנגבי קלון והוא הושעה מהכנסת. כמו כן הוטל על הנגבי קנס כספי של 10,000 ש"ח.

שר עבודה ורווחה

שלמה בניזרי (ש"ס)

הורשע ב-2008 בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. בזמן היותו שר העבודה והרווחה, קיבל בניזרי שוחד וטובות הנאה (כסף, ריהוט, סיוע לישיבה ועוד), ממקורבו, הקבלן משה סלע, שהיה גם בעל חברת כוח אדם לייבוא עובדים זרים לישראל. בתמורה לכספים, השפיע בניזרי על החלטות שירות התעסוקה בנוגע להקצאת מכסות עובדים זרים לקבלנים, וסיפק מידע חסוי לסלע. על בניזרי נגזר ארבע שנות מאסר בפועל וקנס כספי של 250,000 ש"ח.

שר האנרגיה והתשתיות

גונן שגב (צומת)

הורשע לראשונה בשנת 2004 בניסיון לקבלת דבר במרמה ובהונאה בכרטיס חיוב. שגב משך סכום מצטבר של 20,387 ש"ח באמצעות כרטיס אשראי בעת ששהה בהונג קונג, אך הודיע לחברת האשראי כי כרטיסו נגנב. מצלמות האבטחה הוכיחו כי שגב אינו דובר אמת. הוא נידון לשנת מאסר על תנאי. שנה לאחר מכן הוא הורשע שוב לאחר שניסה להבריח 32 אלף כדורי אקסטזי לישראל. שגב הואשם בעבירות של ניסיון לייבא סמים מסוכנים; החזקת סמים מסוכנים; זיוף מסמך בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הוא הודה במעשים שיוחסו לו ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס כספי של 27,500 דולר

שר תיירות

סטס מיסז`ניקוב (ישראל ביתנו)

הורשע ב-2017 במסגרת עסקת טיעון בעבירות של מרמה והפרת אמונים. מיסז'ניקוב הורשע לאחר שהודה כי פעל בניגוד עניינים חמור כאשר משרד התיירות שבראשו עמד תמך בפסטיבל הסטודנטים באילת בשנת 2010 בתקציב של כמיליון שקלים, ובמקביל המליץ מיסז'ניקוב למארגני הפסטיבל להעסיק את יוליה רוט, עמה ניהל מערכת יחסים קרובה. מיסז'ניקוב לא גילה לעובדי משרד התיירות על הקשר שלו עם רוט, את העובדה שרוט מועסקת על ידי החברה שמפיקה את הפסטיבל ואת העובדה שהיא אמורה לקבל כספים עבור עבודתה. מיסז'ניקוב נידון למאסר בפועל למשך 15 חודשים ולקנס כספי של 70,000 ש"ח.

שר בלי תיק

סאלח טריף (העבודה)

הורשע ב-2003 בעבירות של מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים, לאחר שנתן שוחד כספי בסך 2,000 דולר לרפאל כהן, מי שכיהן באותה תקופה כראש מנהל האוכלוסין. בתמורה לכסף, טריף ביקש מכהן לסייע לו בקבלת אישור שהיה בישראל ואזרחות ישראלית לחברו, חוסני בדראן, תושב השטחים. טריף נידון לשישה חודשי עבודות שירות וקנס כספי של 25,000 ש"ח.

שר תקשורת

רפאל פנחסי (ש"ס)

הורשע ב-1997 במסגרת עסקת טיעון בקשירת קשר להשיג מטרה אסורה ובהצהרה כוזבת. פנחסי הואשם בכך כי בבחירות בשנת 1988 העלים (יחד עם מזכ"ל המפלגה דאז, יחזקאל אסחייק) כספים מהדו"ח הכספי שהוגש לבמקר המדינה. הדו"ח לא כלל דיווח על כספים שש"ס שילמה לפעילות אברכים במהלך הבחירות. על פנחסי הוטלה שנה מאסר על תנאי וקנס כספי של 20,000 ש"ח.

שר דתות

אהרון אבוחצירא (מפד"ל)

הורשע ב-1982 בעבירות של גניבה בידי מנהל והפרת אמונים לאחר שגנב כספים מקרן גמילות חסדים על שם אביו, יצחק אבוחצירא. באותה תקופה כיהן אבוחצירא הן כיו"ר הקרן והן כראש עיריית רמלה. הכספים לקרן הועברו על ידי משרד הפנים, לאחר שאבוחצירא פניו אליו בבקשה להעברת הכספים מתוקף תפקידו כראש העיר. אבוחצירא נידון ל-51 חודשים מאסר על תנאי וקנס כספי של 3,500 ש"ח.

סגנית שר התקשורת

נעמי בלומנטל (הליכוד)

הורשעה ב-2006 בעבירות של שוחד בחירות, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה לאחר שמימנה בעלות של 12 אלף ש"ח, אירוח של פעילי ליכוד במלון שרתון סיטי טאוור. זאת במטרה לשכנעם לתמוך בה בפריימריז הקרובים בליכוד. על בלומנטל נגזרו שמונה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשים על תנאי וקנס כספי של 75,000 ש"ח. בעקבות פטירת בעלה, הומתק המאסר לעבודות שירות.

סגן שר החקלאות

מיכאל דקל (הליכוד)

הורשע ב-1993 בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים וקשירת קשר, לאחר שניצל את מעמדו כסגן שר החקלאות על מנת להשפיע לטובת יזמים וסוחרי קרקעות בתמורה לתרומה למפלגת הליכוד. על דקל הוטל קנס כספי של 50,000 ש"ח.

חברי כנסת

סגן יו"ר הכנסת

שלמה דיין (ש"ס)

הורשע ב-1993 במסגרת עסקת טיעון בקבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויוף וקבלת דבר בתחבולה. דיין הואשם בכך שהוציא במרמה עשרות אלפי שקלים מהמועצה הדתית בירושלים. על דיין נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות.

חבר כנסת

באסל גטאס (בל"ד)

הורשע ב-2017 בעבירות של מרמה והפרת אמונים, מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור, הכנסה של ציוד אלקטרוני לבית סוהר והעברתו והעברת מכתב האסור על פי פקודת בתי הסוהר. גטאס צולם כשהוא מבריח מעטפות ובהן 12 מכשירי טלפון סלולרי לאסירים ביטחוניים וציוד נוסף, תוך ניצול חסינותו הפרלמנטרית. גטאס נידון לשנתיים מאסר בפועל וקנס קספי של 120,000 ש"ח.

חבר כנסת

סעיד נפאע (בל"ד)

הורשע ב-2014 ביציאה למדינת אויב ומגע עם גורם זר, לאחר שבשנת 2007 הצטרף לנסיעה של אנשי דת דרוזים לסוריה דרך ירדן, ופעל לקבלת אישורי כניסה לסוריה תוך קיום קשר עם שגרירות סוריה בירדן. נפאע שהה בסוריה ללא היתר רשמי במשך שבוע ואף נפגש שם עם טלאל נאג'י, סגן מזכ"ל החזית העממית. על נפאע נגזר שנת מאסר בפועל.

חבר כנסת

יוסף בא-גד (מולדת)

הורשע ב-2007 במסגרת עסקת טיעון בזיוף בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לאחר שזייף חתימות של אזרחים לטובת הגשת מועמדותו לראשות הממשלה בבחירות 99'. נגזרה עליו חצי שנת מאסר שרוצתה כעבודות שירות וקנס כספי של 25,000 ש"ח.

חבר כנסת

מיכאל גורלובסקי (הליכוד)

הורשע ב-2007 במסגרת עסקת טיעון בהפרת אמונים לאחר שנתפס מצביע בשמו ובשם חבר הכנסת גלעד ארדן בעת דיון על חוק "התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל" (פרשת "ההצבעות הכפולות"). גורלובסקי הודה מרצונו במעשה ונידון לחודשיים עבודות שירות וחודשיים מאסר על תנאי.

חבר כנסת

יחיאל חזן (הליכוד)

הורשע ב-2006 בעבירות של זיוף, מרמה והפרת אמונים, לאחר שבמהלך דיון על חוק "התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל", הצביע גם בשמו וגם בשמה של חברת הכנסת דאז ענבל גבריאלי. בכך פגע חזן, על פי המשפט, בהליך החקיקה ובאמון הציבור ברשות המחוקקת (פרשת "ההצבעות הכפולות"). חזן נידון לארבעה חודשי עבודות שירות וחודשיים מאסר על תנאי.

חבר כנסת

יאיר פרץ (ש"ס)

הורשע ב-2006 במסגרת עסקת טיעון בקבלת דבר במרמה לאחר שהגיש עבודת גמר שהעתיק. כתוצאה מהגשת העבודה הוענק לו תואר ראשון בפסיכולוגיה מטעם שלוחת מכללת ברלינגטון בישראל. נגזר עליו 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 6,000 ש"ח.

חבר כנסת

עופר חוגי (ש"ס)

הורשע ב-2005 בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשימוש במסמך מזויף, ברישום כוזב במסמכי תאגיד ובניסיון לקבל דבר במרמה, לאחר שזייף רשימות של מורים ותלמידים פיקטיביים על מנת לקבל תקציבים ממשרד העבודה והרווחה. העברות התבצעו בעת שכיהן כמנכ"ל מוסדות החינוך "אור החיים".

חבר כנסת

עמרי שרון (הליכוד)

הורשע ב-2005 בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, שבועת שקר, עבירות על חוק המפלגות ועבירת מנהלים בתאגיד. בזמן שניהל את מערכת הבחירות של אביו, אריאל שרון, קיבל שרון תרומות בסך שישה מיליון שקל מגורמים בארץ ובחו"ל אותם העביר לספקים ולנותני שירות שהשתתפו בקמפיין באמצעות חברת קש שהקים בשם "אננקס מחקרים". על שרון נגזר שבעה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשים מאסר על תנאי וקנס כספי של 300,000 ש"ח.

חבר כנסת

יוסף ונונו (עבודה)

הורשע ב-1997 בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים שבוצעו בזמן כהונתו כראש המועצה המקומית קרית מלאכי. ונונו חתם על הסכם עם חבר אופוזיציה במועצה לפיו הוא ימנה את חבר האופוזיציה לתפקיד ביצועי בקבוצת הכדורגל של קרית מלאכי בשכר חודשי בתמורה לתמיכתו הפוליטית. על ונונו נגזרו 12 חודשי מאסר, מהם שישה בעבודות שירות והיתרה על תנאי. כמו כן הוטל עליו קנס של 40,000 ש"ח.

חבר כנסת

יאיר לוי (ש"ס)

הורשע ב-1992 בעבירות של גניבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, לאחר שבמסגרת תפקידו כמנהל רשת החינוך של ש"ס, "אל המעיין", גנב כספים מהרשת והעביר אותם לגורמים פרטיים, ובהם לקרובי משפחתו. על לוי נגזרו 4 שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס כספי של 275,000 ש"ח.

חבר כנסת

שמואל פלאטו-שרון (פיתוח ושלום)

הורשע ב-1979 בשוחד בחירות לאחר שבקמפיין הבחירות הבטיח לבוחריו כי הוא, ביחד עם יזמים אחרים, ירכשו כ15,000 דירות וישכירו אותן למשפחות מעוטות אמצעים וזוגות צעירים. באותה עת הוגשה בקשת הסגרה לפלאטו-שרון על ידי צרפת. הוא נידון לשלושה חודשי מאסר בפועל ו15 חודשים מאסר על תנאי. בשנת 2000 הורשע פלאטו שרון בכך שיחד עם אחרים, קיבל במרמה מחברה צרפתית עשרה מיליון פרנקים צרפתיים. בעסקת טיעון נגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי.

חבר כנסת

שמואל רכטמן (הליכוד)

הורשע ב-1979 בקבלת שוחד מהקבלן אהרון גיבור בזמן כהונתו כראש עיריית רחובות וכיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. גיבור מכר דירה בבניין שהקים לרכטמן ללא רווח לעצמו, ולאחר שלוש שנים מכר רכטמן את הדירה בחזרה לגיבור. בתמורה רכטמן הטה מכרזים ונהג במשוא פנים בענייניו העיסקיים של גיבור. רכטמן נשפט ל42 חודשי מאסר וקנס כספי של 70,000 לירות.

חבר כנסת

מרדכי סורקיס (מפא"י)

הורשע ב-1966 בגין נהיגה רשלנית ובגרימת תאונה, לאחר שנסע במהירות גבוהה ופגע עם רכבו בשתי נערות שחצו את הכביש.

חבר כנסת

שלמה לביא (מפא"י)

הורשע בגרימת מוות מתוך חוסר זהירות שאין בה רשלנות פושעת לאחר שבאחת מנסיעותיו לכנסת, פגע בעובד שעסק בעבודות כביש, והרג אותו. נקנס בסכום של 100 לירות. היה לחבר הכנסת הראשון שהורשע בפלילים בישראל.

 * התמונות לקוחות מתוך אתר הכנסת.

החטא ועונשו

עברות הפוליטיקאים מגוונות מאוד ונעות בין עברות "פשוטות" יחסית כגון עדות שקר, ועד לעברות חמורות כגון אונס, פגיעה בביטחון המדינה ושוחד. בהתאמה גם עונשיהם נעים בין קנס כספי או מאסר על תנאי ועד תקופות מאסר ממושכות. מבין שלושים ואחד הפוליטיקאים הבכירים שהוצגו כאן, אשר הורשעו בפלילים, ישנם שישה עשר שנידונו למאסר בפועל. למעשה, גם היום (2017) ישנם שני פוליטיקאים שמרצים עונש מאסר: שר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, וחבר הכנסת באסל גטאס.   

להלן מספר עובדות מעניינות: את העונש החמור ביותר קיבל הנשיא לשעבר, משה קצב, שנידון לשבע שנות מאסר בפועל בגין 2 עברות אונס, מעשים מגונים בכוח והטרדה מינית. בנוסף, על קצב נגזרו שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננות. את הפיצוי הכספי הגבוה ביותר על סך 1.2 מיליון דולר נאלץ לשלם שמואל פלאטו-שרון לחברה צרפתית ממנה הוציא במרמה 10 מיליון פרנקים צרפתיים. אחריו ברשימה נמצא אברהם הירשזון שנקנס ב-450,000 בגין עברות של הלבנת הון, גניבה, מרמה והפרת אמונים.

הפוליטיקאי הראשון שהורשע בפלילים הוא שלמה לביא, שהורשע ב"גרימת מוות מתוך חוסר זהירות שאין בה רשלנות פושעת", ונקנס על כך במאה לירות. הפוליטיקאי הראשון שנידון למאסר היה שמואל רכטמן ממפלגת מהליכוד. רכטמן הורשע ב-1979 בקבלת שוחד, ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל.

 56% מהפוליטיקאים הבכירים שהורשעו ונידונו למאסר בפועל קיבלו הקלה בעונשם, וריצו בפועל עונש מופחת ממה שנגזר עליהם בגזר הדין. משך תקופת המאסר שריצו בפועל הפוליטיקאים שהורשעו הוא בממוצע 25 חודשים כאשר תקופת המאסר המקורית שנגזרה עליהם היא 33 חודשים בממוצע.

* סטס מיסז'ניקוב ובאסל גטאס עדיין מרצים את עונשם בכלא.

* ערך הקנס הכספי המקורי הוא 70,000 לירות שהם 7,000 שקל. ** שמואל פלאטו-שרון וגונן שגב הורשעו בשתי עברות בתקופות זמן שונות. ערך הקנס הכספי, כמו גם תקופת המאסר בפועל והמאסר על תנאי, הם סיכום של שתי ההרשעות. כמו כן, ערך הקנס בשני המקרים הוא בדולרים. *** עונשו של חיים רמון הוא 120 שעות של עבודות שירות שהם 0.16 חודש.

מי לדעתכם יהיה הפוליטיקאי הבא שיורשע בפלילים?

לתוצאות

Loading ... Loading ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.