בלוף המסתננים הגדול (? – כותרת?) – תמונת מצב 2017

 

נכון ליולי 2017 בתוך מדינת ישראל ישנם כ-130,807 בני אדם שמוגדרים על ידי המדינה כ"זרים לא חוקיים". למרות העיסוק התקשורתי, הפוליטי והציבור הנרחב ב"בעיית המסתננים" נדמה כי קבוצה אחרת, קבוצת התיירים ללא אשרת ויזה בתוקף כמעט ונשכחה לחלוטין. זאת למרות שמספרם הוא כמעט פי שתיים ממספר המסתננים והשפעתה החברתית חשובה לא פחות. מדוע זה כך, מיהם כל אותם זרים לא חוקיים בישראל, מאין באו ואיך כל זה קשור לעשרות אלפי הפליטים שחיים במדינת ישראל (רמז: יש בישראל גם פליטים מאיראן ועיראק)?

פרק א – רקע כללי
יחס בין מספר הזרים הלא חוקיים במדינה (ימין) לבין האוכלוסיה הכללית בישראל (שמאל).

אחת לרבעון מפרסמת רשות האוכלוסין וההגירה דו"ח בשם "נתוני זרים בישראל". הדו"ח מציג נתונים סטטיסטיים המתייחסים לסוגיות עיקריות בנושא זרים בישראל, חוקיים ולא חוקיים כאחד. הגיליון שפורסם ביולי האחרון חושף בפנינו תמונה מעניינת לפיה בישראל של שנת 2017 יש כ-130,807 זרים לא חוקיים. האוכלוסיה הכללית בישראל מונה כ-8.7 מיליון אזרחים והמשמעות היא שעל כל 100 אזרחים ישראליים יש בערך זר וחצי שהוא לא חוקי.

כאשר מדברים על זרים לא חוקיים מתייחסים לשלוש קבוצות:

  • עובדים זרים לא חוקיים – זרים שהיו בעבר חוקיים, בהתאם להגדרה בחוק עובדים זרים אך כרגע אינם עונים על קריטריון אחד לפחות על פי הגדרה זו. מדובר באנשים שנכנסו לישראל תחת היתר עבודה תקף, אך תוקף ההיתר שלהם פג.
  • תיירים ללא אשרה בתוקף – אומדן הזרים מארצות בלתי מפותחות שנכנסו למדינה כתיירים ונותרו בישראל ללא אשרה. על פי ההשערה, רובם עובדים באופן לא חוקי בישראל.
  • מסתננים – זרים שנכנסו לישראל דרך הגבול עם מצרים שלא כחוק ונתפסו בגבול או בתוך הארץ.
* הנתונים אודות מספר התיירים ללא אשרה בתוקף נלקחו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

 

פרק ב – תיירים ללא אשרה בתוקף VS מסתננים
זרים לא חוקיים בישראל לאורך שש השנים האחרונות – ירידה מתמדת. האם המדינה השיגה את יעדיה?

בטרם נצלול לעומקו של הגרף המרתק שמוצג לעיל, חייבים להיות הוגנים ולהודות שמדינת ישראל נקטה מספר צעדים על מנת להקטין את מספר הזרים הלא חוקיים במדינה. כך למשל הממשלה ברשותו של נתניהו סיימה לבנות ב-2012 את גדר הגבול עם מצרים מה שהפסיק כניסה של אנשים לישראל מכיוון מצרים כמעט לחלוטין וב-2008 ממשלת אולמרט הגדירה בהחלטה 3996 את מדיניות הממשלה בכל הנוגע לעובדים לא ישראליים. על פי ההחלטה עד סוף שנת 2013 "תושלם יציאתם מישראל של כלל העובדים השוהים בה שלא כדין ובני משפחותיהם" (יעד שכמובן היא לא עמדה בו).

ואכן מספרם הכללי של השוהים הלא חוקיים בישראל הצטמצם בהתמדה לאורך השנים עד שהגיע השנה לרמתו הנמוכה ביותר (*הירידה המשמעותית בשנתיים האחרונות במספר התיירים ללא אשרה בתוקף נובעת בין היתר מכך שנחתמו מספר הסכמים עם חלק מדינות ממזרח אירופה כמו בלארוס ואוקראינה שמבטלים את הצורך באשרת כניסה לישראל). למרות זאת, מספרם הרב של השוהים הבלתי חוקיים בארץ, כמו גם אופן התפלגותם בין הקבוצות השונות, מעלים שאלות מעניינות לגבי יחס רשויות השלטון והתקשורת אליהן. החשובה שבהן היא כיצד ייתכן שהעיסוק התקשורתי והפוליטי במסתננים הוא גדול לאין שיעור ביחס לעיסוקם במספר התיירים ללא אשרה בתוקף, וזאת למרות שמספר התיירים ללא אשרה בתוקף לאורך כל השנים הוא כמעט כפול מאשר מספר המסתננים? (נדמה לי כי על קביעה זו יסכים כל מי שעוקב בהתמדה אחר הנושאים השונים העומדים על סדר היום הציבורי, התקשורתי והפוליטי בחמש שנים האחרונות).

התשובה ההגיונית ואולי התמימה ביותר לכך תהיה שרשויות השלטון ובעקבותיהם גם התקשורת רואים במסתננים כבעיה גדולה יותר מבעיית התיירים ללא אשרה בתוקף, ובעלת משמעות חברתית גדולה יותר. במילים אחרות, השפעתה של קבוצת התיירים ללא אשרה בתוקף על החברה לתפישתם קטנה בהרבה מאשר השפעתה של קבוצת המסתננים, ולכן היא בעיה שדורשת פחות תשומת לב אף על פי שמספרם עולה על מספר המסתננים. זאת מכמה סיבות מרכזיות:

א) בעוד שהתיירים ללא אשרה בתוקף מפוזרים בפיזור גיאוגרפי רחב ואינם מתקבצים באזורים מסוימים הרי שאצל המסתננים המצב הפוך לגמרי. עובדה זו מקלה על התיירים ללא אשרה בתוקף להתערבב בחברה ומונעת חיכוך עם האוכלוסיה המקומית. מנגד המסתננים מטבעם חסרי כל ולכן הם נוטים להתבסס בשכונות עניות יותר בהן חיים אנשים במצב סוציו-אקונומי נמוך מלכתחילה דבר שמעצים את גיצי החיכוך בין שתי האוכלוסיות. זאת ועוד, העובדה כי אוכלוסיית המסתננים מתרכזת באזורים ספציפים מאפשרת לפוליטיקאים להצביע עליהם ולסמנם, שלא כמו את קבוצת התיירים ללא אשרה בתוקף כ"בעיה". זהו ניצול ציני של אוכלוסיית המסתננים לטובת אינטרסים פוליטיים של מספר שרים וחברי כנסת. התקשורת כמובן משתפת עם זה פעולה בשמחה, בעיקר משיקולי רייטינג.

ב) במאמרה "הגירה מאפריקה לישראל והשפעתה על הביטחון הלאומי" טוענת עו"ד עפרה קלינגר כי נתיבי כניסת המסתננים לישראל ידועים גם לארגוני טרור ולכן יש חשש ממשי למעורבות המסתננים בטרור, במיוחד לאור העובדה כי הנתיב דרכו הם מגיעים לישראל עובר במדינות אויב. זאת ועוד, טוענת קלינגר, כי חלק מהמסתננים חולים במחלות כגון שחפת ואיידס ולכן הם מהווים סיכון בריאותי על האוכלוסיה בישראל. לבסוף טוענת קלינגר, כי אחוז הפשיעה בקרב המסתננים הוא גבוה. טיעוניה של קלינגר בהחלט ראויים לתשומת לב של המדינה והתקשורת אלא שלטיעונים אלו אין אחיזה במציאות. ראשית, העובדות מראות כי אף מסתנן לא היה מעורב בפעולות טרור. יתרה מכך פעילי טרור יכולים להיכנס לישראל גם במסווה של תייר. למעשה העדר מעקב של המדינה אחר תייר ללא אשרה בתוקף עלול להעצים את הסכנה ממנו בהקשר זה. שנית, אף על פי שחלק מהמסתננים חולים במחלות מדבקות (בעיקר בגלל מערך חיסונים ומערכות בריאות כושלות במדינות המוצא שלהם), הרי שמדובר במיעוט קטן מבין המסתננים. בפועל הסיכוי להידבק במחלות אלו נמוך כיוון שאופי האינטראקציה בין המסתננים לאוכלוסייה הישראלית מגביל את הסיכוי להידבקות. כך למשל קיום יחסי מין בין ישראלים למסתננים הם מיקרה נדיר יחסית. בכול הנוגע לעליה ברמת הפשיעה דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה משנת 2012 קובע כי "להאשמות הנשמעות בנוגע לפשיעה הגוברת בעקבות הגידול באוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט בישראל אין בסיס עובדתי" (מספר גורמים ניסו לערער על קביעה זו. לקריאה מעמיקה יותר ניתן לפנות לדו"ח שפרסם המכון לאסטרטגיה ציונית בנושא או לפוסט שפורסם על ידי אישתון).

על פי נתוני המשטרה בשנת 2016 נפתחו 3,168 תיקים בהם החשוד הוא "זר". אולם המשטרה אינה עושה הפרדה בין קבוצות הזרים השונים. בהעדר נתונים על פשיעה של תיירים ללא אשרה בתוקף, כמו גם על מצבם הבריאותי, הרי שלא ניתן באמת להשוותם למסתננים. המשמעות היא שלא ניתן לדעת אם, ובאיזה מידה, "בעיית" המסתננים אכן קריטית יותר מ"בעיית" התיירים ללא אשה בתוקף. מה שכן אנו יודעים הוא שעל פי ההערכה של רשות האוכלוסין וההגירה רובם המכריע של התיירים ללא אשרה בתוקף עובדים באופן לא חוקי (בניגוד למסתננים שמקבלים אשרות עבודה, איך? נגיע לזה בהמשך). לכך יש משמעויות כלכליות כמו פגיעה בהכנסות המדינה כתוצאה מאי תשלום מיסים וגזילת מקומות עבודה לאזרחי ישראל. חשוב לא פחות, חלקם בסופו של דבר מתדרדרים לפשע וזנות (כאילו שלעבוד בצורה לא חוקית היא לא פשע בפני עצמו, אך נניח לזה לרגע בצד). שימו לב למשל לנתון המדהים הבא: כ-69.32% מכלל התיירים ללא אשרה בתוקף מגיעים מדינות ברית המועצות לשעבר כאשר על פי הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל, 52% מהנשים העוסקות בזנות מגיעות ממדינות ברית המועצות לשעבר. לא מדובר בקשר מקרי. עדויות רבות מצביעות על כך שנשים ממדינות אלו נכנסו לישראל באמצעות אשרת תייר ומעוסקות בזנות במכונים ובמועדוני חשפניות, חלקן אף מעידות על כך שדרכוניהם נלקחים מהם.

חשוב להבהיר, רוב הנשים יוצאות מדינות ברית המועצות לשעבר אשר עוסקות בזנות הן לא תיירות ללא אשרה בתוקף ולחילופין לא כל תייר/ת ללא אשרה בתוקף מתגלגלים בסופו של דבר למעגל הזנות (מספר הזונות בישראל למשל נמוך בהרבה ממספר התיירים ללא אשרה בתוקף), אך בהחלט ניתן להניח שלפחות חלקן – כן (לקריאה נוספת בנושא ראו את עבודתה של הכתבת ורד לי מ"הארץ"). מדהימה לא פחות היא העובדה שתופעת הסחר בנשים בישראל שגשגה ביתר שאת בתחילת שנות ה-2000, תקופה שבה מספר התיירים ללא אשרה בתוקף הגיע לשיאו ועמד על 139,000. האם תופעת הזנות וסחר בנשים בישראל אכן זניחה יותר ובעלת חשיבות נמוכה יותר לחברה הישראלית מאשר תופעת המסתננים?

 

* כולל רפובליקות אסיאניות של ברית המועצות לשעבר. ** בגבולות שלפני פירוק המדינה.

 

ג) העיסוק המתמשך ב"בעיית המסתננים" נובע מהחשש ההולך וגובר של רשויות השלטון מפגיעה באופייה היהודי של מדינת ישראל. כך על פי ראש הממשלה נתניהו בעיית המסתננים "מאיימת על מרכיבי החברה בישראל – על הביטחון הלאומי ועל הזהות הלאומית". נתניהו רואה במסתננים כמי שיכולים "להביא לביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", לא פחות. שר הפנים לשעבר אלי ישי הגדיל וטען בראיון לאתר NRG כי זהו "סיום החלום הציוני" ולטענתו "מאז ימי חורבן הבית השני לא עמדנו בפני סכנה מוחשית כזו. הקמנו את המדינה, והיום אנחנו מאבדים אותה מדי יום". מדוע אם כך אותו חשש של נתניהו וישי לא מופנה כלפי כל אותם תיירים ללא אשרה בתוקף, אף שמספרם גבוה בהרבה ממספר המסתננים לישראל? התשובה לכך היא שתיירים ללא אשרה בתוקף בסופו של דבר ניתן לגרש בצורה חוקית מישראל ואילו את המסתננים לא. מדוע לא ניתן לגרש מסתננים? ובכן מכיוון שה"מסתננים", כפי שהם נקראים על ידי רשויות השלטון הם ברובם למעשה פליטים, ואותם על פי האמנה בדבר מעמדם של הפליטים עליה חתומה ישראל פשוט לא ניתן לגרש.

 

פרק ג – מסתננים VS פליטים

רבות נכתב ונאמר על סוגיית הפליטים בישראל ונדמה כי מדובר באחד הנושאים הבוערים בסדר היום הציבורי, התקשורתי והפוליטי בשנים האחרונות אין טעם לדון פעם נוספת בשאלת ה"בעד או נגד" הפליטים. במקום אציג בפניכם מספר עובדות מעניינות עליהן לא ניתן להתווכח:

1. ב1951 נחתמה בז'נבה אמנה בינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (*ב1967 נקבע פרוטוקול מורחב יותר). האמנה מגדירה מיהו פליט ומי לא, מסדירה את זכויותהם ואת אחריות המדינה המעניקה להם מקלט. 148 מדינות בעולם חתמו על האמנה או הפרוטוקול (142 מהן חתמו על שניהם) ובתוכן גם ישראל. פליט על פי האמנה הוא כל אדם בעל "פחד מבוסס מלהיות נרדף בשל גזעו, דתו, ארץ מוצאו, השתייכתו לקבוצה חברתית כלשהי או השקפתו הפוליטית". מדובר באדם ש"נמצא מחוץ למדינת הלאום שלו ואיננו יכול לקבל או לא רוצה בשל פחד זה, הגנה ממדינה זו". האמנה קובעת כי לא ניתן לגרש פליטים ולא ניתן להחזירם לארץ מוצאם כל עוד המצב הבעייתי במדינה לא נפתר.

2. כיום אריתראים וסודנים נחשבים על פי האו"ם כפליטים. מאז שנות השמונים של המאה הקודמת מצויה סודן במלחמת אזרחים קשה ששיאה ברצח העם והטיהור האתני שנעשו בחבל דארפור במדינה (כיום ברחבי העולם ישנם למעלה מ1.4 מיליון פליטים סודנים). באריתראה השלטון נאשם בהפרה חמורה של זכויות אדם. דיווחים שמגיעים מהמדינה מצביעים על עינויים, אלימות מינית, עבדות והוצאות להורג. לאור כך ישראל מחוייבת לקבל כל אריתראי או סודני שמגיע לשיטחה ולהעניק להם את הזכויות וההגנה המגיעים להם. אלא שבפועל ישראל מסרבת להכיר בכל מי שמגיע מאריתראה וסודן כפליטים ובמידה מסוימת בצדק שכן הקושי לאמת את טענותהים של מבקשי המקלט לא מאפשר להעניק מעמד של פליט לכל אדם שמגיע ממדינות אלו. זאת ועוד לכל מדינה קיימת הזכות להחליט בעצמה אלו אנשים וקריטריונים עונים על על הגדרת הפליטות על פי האמנה. כך למשל שוויץ, במטרה לצמצם את כמות הפליטים המגיעים אליה מאריתראה שינתה ב-2012 את החוק במדינה כך שאנשים הבורחים מגיוס צבאי כפוי לא ייחשבו פליטים.

3. נציבות האו"ם לפליטים מכירה בנזילות הגדרת ה"פליט" והבעייתיות שבה. היא מכירה בעובדה שישנם מצבים שבהם אנשים עומדים בפני סכנות שפליטים עומדים בפניהן אף על פי שהם לא עומדים בהגדרות הפליטות כפי שהן מופיעות באמנה (למשל מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה ולא ניתן להחזירם לארץ מוצאם או אזרחים שבורחים מאזורי קרבות). היא גם מכירה בעובדה שלא כל המדינות יכולות לקבל בבת אחת מספר רב של פליטים. לכן הגדירה מונח חדש של "מצב דמוי פליטות" (People in Refugee like situations) תחתיו יכללו כל האנשים שהם מחוץ לארץ מוצאם ואשר עומדים תחת סיכונים דומים של פליטים אך עדיין לא הוגדרו כפליטים על ידי המדינה המקבלת. אנשים שנמצאים במצב דמוי פליטות זכאים פחות או יותר לאותם הגנות מהמדינה כמו פליטים.

מקור: דו"ח האו"ם לפליטים שנת 2016.

4. ישראל היא המדינה החמישית בגודלה במספר האנשים בה שנמצאים תחת ההגדרה "דמוי-פליטות". מעליה ניתן למצוא את בנגלדש, ונצואלה תאילנד ואקוודור – מדינות שאין מה לקנא בהן בכל הקשור ליחס לזכויות אדם. חמור לא פחות, ישראל היא במקום הראשון ביחס הפליטים המוכרים בה לאנשים במצב דמוי פליטות. כך על כל פליט מוכר בישראל ישנם 79 בני אדם שנמצאים במצב דמוי-פליטות כאשר מתחתיה נמצאת בהפרש ניכר ונצואלה עם יחס של 1:20 (ממצאים דומים התגלו על ידי אישתון כבר ב2012 בעבודתו המעמיקה על מצב הפליטים בישראל). הנתונים הללו מצביעים על כך שישראל אינה ששה לקבל לחיקה פליטים ויתרה מכך עושה ככל שביכולתה להקשות על חייהם של אלו שהגיעו לתחומה (הכוונה במקרה הזה היא לכל מי שהמדינה מגדירה כ"אנשים במצב דמוי-פליטות) על ידי כליאה, ניסיונות "גירוש", תשלומים על "עזיבה מרצון", איסור שליחת כספים לחו"ל, פגיעה בתעסוקה ועוד.

מקור: דו"ח האו"ם לפליטים שנת 2016.

5. הגדרתם של האריתראים והסודנים שהגיעו לישראל כ"מסתננים" היא הגדרה שרירותית של ממשלת ישראל שאינה עולה בקנה עם הגישה של מרבית מדינות העולם לנושא ולחוק הבינלאומי שישראל כפופה לו. ההגדרה מסתמכת על החוק למניעת הסתננות שחוקק בישראל בשנת 1954 ואליו בוצעו התאמות רלוונטיות כך שיתאימו למצב כיום. החוק קובע כי "מסתנן" הוא כל מי שאינו תושב ישראל ונכנס אליה שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים. החוק אינו מבדיל בין פליטים, מהגרי עבודה, מסתננים ביטחוניים ועוד. הגדרת האריתראים והסודנים כמסתננים היא זריית חול בעיני הציבור שכן היא משקפת מצב אמיתי שבו בוצעה כביכול פעולה לא חוקית (כניסה באופן לא חוקי לישראל) אלא שלא ניתן לעשות פעולה זו באופן חוקי (ברור מאליו כי רובם המוחלט של הפליטים בעולם הם "מסתננים" כיוון שהם בורחים מארץ מוצאם ונכנסים באופן לא חוקי למדינה הקולטת. פניה רישמית למדינה הקולטת מכניסה את המבקש תחת ההגדרה של ל"מבקש מקלט"). הבחירה במילה "מסתננים" יוצרת דמוניזציה של אוכלוסיית האריתראים והסודנים בישראל ומאפשרת למנגנוני השלטון לנקוט פעולות כנגדם "במסגרת החוק" הישראלי.

6. על פי דו"ח האו"ם לפליטים משנת 2016 בישראל ישנם 32,535 אנשים במצב דמוי-פליטות ו411 בני אדם שקיבלו מעמד של פליט. להלן מיפוי מדינות המוצא שלהם (* יש לעמוד על המדינה על מנת לראות את מספר הפליטים/אנשים במצב דמוי-פליטות המגיעים ממדינה זו. ** ישנם 7 פליטים שארץ מוצאם לא מצויינת בדו"ח) :

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *